בימ"ש למשפחה ת"א, ש' שפרה גליק: דחיית בקשה לצו ירושה

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעה שהיא בקשה לצו ירושת המנוחה א.ו.(לבית מ.) ז"ל, שנשאה ת"ז .... והלכה לעולמה ב- 2.9.1980 כשהיא אלמנה וחשוכת ילדים (להלן- " המנוחה"). לבקשה התנגדה ב"כ היועמ"ש, המייצגת את האפוטרופוס הכללי.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         את התובענה לצו ירושה הגישה הגב' ז.ט. (מ) ביום 4.7.2000 (יצוין כי בשל כשל טכני מזכירותי נפתח התיק פורמלית ב- 1.2.2010, אך המועד הקובע כאמור הוא 4.7.2000). במהלך הדיונים אף היא הלכה לעולמה (ביום 27.7.2002) ולאחר שהוצא צו לירושתה המשיך את התובענה יורשה הבלעדי שהוא אחיינה, מר ג.מ.

2.         מן הרקע שהקדימו לי ב"כ הצדדים הובהר כי האפוטרופוס הכללי מונה כמנהל עזבונה של המנוחה והוא מנהל את רכושה של המנוחה על פי חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 (צו ניהול מיום 9.9.1985 בתיק אפוטרופוס כללי 182/85 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב).

3.         כנטען בסיכומי האפוטרופוס הכללי (להלן- " הנתבע") נטען כי בשל גודלו של העזבון הוא היווה במשך השנים מוקד ל"ציידי ירושות" אשר ניסו את מזלם בהשגתו, והאפוטרופוס הכללי, כך נטען, הדף נסיונות שווא לרשת את העזבון של מי שהציגו עצמם כ"בת מאומצת", "נכדים של דודת המנוחה", "בן דודה" ועוד.

4.         כדי להקל על ההתמצאות בסבך הנפשות הפועלת בתיק, בחרתי לתאר גם תאור גרפי של הצדדים:

5.         הצדדים אינם חלוקים כי המבקש הנוכחי, ג.ט., הוא אחיינה של ז.ט. ז"ל, שהיתה אלמנתו של א.מ. ז"ל, בנם של ג.ומ. מ. ז"ל. המחלוקת מתמקדת בשאלה של קיומם או העדרם של אחיה ואחיותיה של המנוחה, שהם הפרנטלה הראשונה, או צאצאיהם, שהם הפרנטלה השניה.

6.         ב"כ הנתבע אף העלתה את הספקות הבאים, אשר לטענתה, בגלל ספקות אלה, אין עלי ליתן צו ירושה, כיון שהתובע לא הוכיח את טענותיו:

6.1        האם מ.מ., אביו של א.מ., הוא אחיה של המנוחה א.ו. ז"ל, ואם כן, האם הוא האח היחיד?

6.2        האם הוכח כי למנוחה לא היו אחים ו/או אחיות נוספים, והאם הותירה אחריה המנוחה קרובים נוספים כמו צאצאי אותם אחים.

7.         מתוך מה שלמדתי, בשנת 1999 הגישה ז.ט. בקשה לצו ירושה ובקשה להוכחת מותו של מ.מ., אולם הדיון נדחה לצורך הכרעה בבקשה לצו קיום צוואה של המנוחה שהוגשה ע"י א..

בשנים 1999-2000 התנהל מאבק משפטי,לכאורה בין שתי צוואות שהמנוחה הותירה אחריה, כביכול לטובת אותו א.. בית המשפט קבע שהצוואות מזויפות ואף ננקט הליך פלילי כנגד מזייף הצוואה. כל הליכים אלה התנהלו בשעתו בפני כב' השופט שוחט.

8.         הליך זה שבפני, התנהל עקב בצד אגודל, וזאת בין היתר עקב התנהלות לא נכונה בהליך. דיונים רבים הוקדשו לסחבת הצגת מסמכי חוץ שהגיש התובע שלא כדין, ומסמכים שהנתבע השיג לגביהם. התובע בחר להעיד עדים רבים, לא כולם רלוונטיים לתיק, וגם זו היתה סיבה להתמשכות ההליכים.

9.         עוד אוסיף ואומר, כי ב"כ התובע "הציפו" אותי בבקשות לרוב, דבר שהצריך אף הוא זמן לא מועט.

10.        להשלמת הרקע אציין כי ביום 19.10.2011 ניתן על ידי פסק דין (בת"ע 2-02-10) בו מחקתי את תביעתה של ז.ט. (המבקשת המקורית בתובענה לצו ירושה שבפני) ובה ביקשה על פי סעיף 68 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 להוכיח את מותו של מ.מ., אביו של בעלה המנוח (א.א.ל. מ.) שנפטר ב- 1942 באמצעות "תעודה/אישור/פסק הגליה" שהונפק בגומל, בילורוסיה, ביום 14.5.1998, ואשר העתק ממנה מאומת באפוסטיל צורף לבקשה לצו ירושת המנוחה.

11.        התובעת המקורית (ז.ט.) ביקשה להוכיח את עובדת מותו על פי תעודת ההגליה, ונטען בבקשה שנעשו כל המאמצים האפשריים לקבל תעודת פטירה או מסמך רשמי כלשהו מהארכיון ואין אפשרות להשיג מסמך ישיר כזה. בפסק דיני דחיתי את טענת התובעת וקבעתי כי יש להוכיח את דבר מותו של מ.מ. בצורה פוזיטיבית, על ידי ראיה ישירה ולא על ידי הסקת מסקנה מעובדת העדרותו מאז 1935, למרות שהיה יליד 1896 ואין זה סביר שהוא עדיין בחיים.

12.        בפסק דיני חזרתי על הוראות סעיף 68(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, בו נקבע שעובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות " זולת אם התיר בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר". קבעתי כי "האופן האחר" המבוקש אינו מספק, שכן לא הוגשה ראיה משנית ולא נטען שאי אפשר לספק את הראיה המקורית. קיבלתי את טענת ב"כ היועמ"ש שהשימוש בסעיף 68(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 ייעשה רק במקרים חריגים ויוצאים מהכלל, ובנסיבות אלה, גם עקב העובדה שהמסמכים תורגמו בתרגום חופשי - דחיתי התובענה ולא נעתרתי לה.

13.        בסופו של יום, משתמה מסכת הראיות והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ניתן עתה פסק דיני.